פ"ה 56043-03-17

תקציר

בית המשפט בעד קבלת הבקשה על סמך הראיות והעדויות שהוצגו. הסוגיה המרכזית שנדונה בפסק הדין היא זיהויו של המעסיק בדפוס העסקה מורכב המערב מספר גורמים. המבקשת טענה כי קבלני כוח האדם באמצעותם הועסקה לאורך השנים היוו רק צינור לתשלום שכרה ולא הייתה להם מעורבות ממשית בעבודתה. בתוך כך טען המשיב כי המבקש לא התקבל לעבודה על פי נוהל שירות המדינה ואינו נחשב לעובד מדינה. בית הדין בחן את מבחני העזר לזיהוי המעסיק, הכוללים בדיקה מי העסיק את העובד, קבע את תנאי עבודתו ובסמכותו לפטר אותו. מהבדיקות עולה כי למבקש היו יחסי עובד-מעביד עם המשיב. בית המשפט הדגיש כי הכרתה של המשיבה בקשר זה בשנים קודמות תומכת אף היא בטענה זו. בנוסף, בית הדין מצא כי מצב העסקתו של המבקש דומה ל"מיקור חוץ של משאבי אנוש", תוך עקיפת ההוראות להעסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם, ובכך פגע בתכלית דיני העבודה. בית הדין הגיע למסקנה כי למבקש סיכוי גבוה להוכיח את יחסי עובד מעביד במקרה העיקרי. באשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי אי מתן סעד זמני למבקשת יגרום לה נזק גדול יותר מזה שהמשיב סובל כלכלית. פיטוריה של המבקשת לאחר העסקה של שני עשורים בשל סגירת מחלקת הגרפיקה נחשבו מיותרים, מה גם שלא היו טענות לגבי תפקודה המקצועי. לפיכך, הורה בית המשפט כי המבקשת תיקלט כעובדת מדינה אצל המשיבה עד להכרעת הדין בתיק העיקרי, הפוטר אותה מחובת מכרז. כמו כן נצטווה המשיב לשבץ את המבקשת במשרד ממשלתי אחר ולעמוד בתנאי השכר שהוצעו בשנת 2019, כאשר האחריות לתשלום שכרה מוטלת על המשיב. הצדדים עודדו לנהל משא ומתן על טענותיו הנוספות של המבקש, כדי לייתר את החלטת בית המשפט בעניין זה. לבסוף, לא נפסקו הוצאות בגין הליך זה, ופסק הדין של ההליך העיקרי יקבע את ההוצאות לשני הצדדים.