ע"א 1422/07

תקציר

פסק הדין עוסק בשני ערעורים על נכס ביפו ששימש כמחסן, שהושכר במקור על ידי אדם בשם יוסף לוי. הדיירים הנוכחיים בנכס, נחמה וחיים צרפתי, אלמנתו ובנו של פסח צרפתי ז"ל, ערערו על החלטה לפנותם מהמקום, אותו שכרו מהפטריארך הארמני. בני הזוג צרפתי טענו לדיירות מוגנת, וטענו כי פסח צרפתי ירש את זכויות הדייר המוגן של לוי. הפטריארך הארמני וחברת בנייה שרכשה את המתחם, ביקשו לפנות את משפחת צרפתי בטענה כי צרפתי המנוח מעולם לא היה דייר מוגן ולכן ליורשיו אין זכות לדיירות מוגנת. ערכאת הערעור פסקה לטובת המשיבים, בקובעה כי מהראיות עולה כי לוי, ולא צרפתי, היה במעמד של דייר מוגן, וכי זכות הדיירות המוגנת אינה ניתנת בירושה או העברה. בית המשפט מצא כי המסמך שהציגו בני הזוג צרפתי כהוכחה לדיירות מוגנת אינו הסכם שכירות, ולא העניק לצרפתי זכויות מוגנות. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי מעמד הדיירות המוגנת הוא מנגנון חברתי המסייע לנזקקים לדיור, ואין להרחיבו גם לנכסים עסקיים או לשוכרים שמעולם לא היה להם הסכם רשמי או שילמו דמי מפתח. בני הזוג צרפתי נצטוו לפנות את המקום בתוך 30 יום ולכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים. פסק הדין דחה את ערעורם של בני הזוג צרפתי וקיבל את ערעורם של המשיבים.