רע"א 4417/18

תקציר

בית המשפט דן בבקשה למתן רשות ערעור על בקשה לסעד זמני הקשורה לתביעה נגזרת. ההחלטה התייחסה לבקשה כאילו כבר ניתנה חופשה והוגש ערעור, ובסופו של דבר דחתה את הערעור. בית המשפט הדגיש את הצורך לבחון שני תנאים לסעד זמני: סיכויי הצלחה גבוהים של התביעה ומאזן הנוחות לטובת המבקש. היא שמה דגש על מתן עדיפות למאזן הנוחות, בתוספת שיקולים של יושר וצדק. על המבקש הוטל נטל כפול: הוכחת סיכוי טוב לאישור התביעה הנגזרת ולגופו של עניין. התביעה הנגזרת היא כלי משפטי יוצא דופן המאפשר לבעלי מניות לתבוע בשם חברה כאשר הגורמים המוסמכים לה אינם פועלים. הכללים הקיימים, כולל כלל שיקול הדעת העסקי, בדרך כלל מגבילים תביעות כאלה, אלא אם החלטת הדירקטוריון שלא לתבוע נפגעת בגלל סכסוך או חוסר תום לב. המבקשים לא הוכיחו ניגוד עניינים או חוסר תום לב בהחלטת הדירקטוריון, ולא עמדו בתנאי הראשון לסעד זמני. יתר על כן, בית המשפט לא מצא טעם מספיק בטענותיהם המשפטיות המעורפלות, וציין כי המבקשים לא ביססו את סיכויי הצלחתם באמצעות ראיות משכנעות. במאזן הנוחות, הנזקים הנטענים מאי מתן סעד לא עלו על אלה של המשיבים, שכן הנכסים המדוברים היו מסחריים וכל הפסד יהיה בר פיצוי כספי. מאחר שהמבקשים לא הצליחו להוכיח נזק בלתי הפיך או נסיבות חריגות, דחה בית המשפט את הבקשה. בסופו של דבר, הבקשה לסעד זמני נדחתה, צווי מניעה קיימים הוסרו והוצאות שנפסקו למשיבים הסתכמו ב-30,000 ₪.