סע"ש 5285-06-21

תקציר

בית הדין דחה את בקשת התובעת להכיר ביחסי עובד-מעביד בין התובע לבין הנתבעת. התובע הפעיל סוכנות דואר עבור הנתבעת במשך 14 שנים. מערכת היחסים בין הצדדים נקבעה על ידי חוזה שנחתם רק בין התובעת לנתבעת, אשר קבע כי הצדדים אינם מעביד ועובד. בית המשפט קבע כי יש לבחון את טיב היחסים על פי המבחנים הקבועים בפסיקה וכי החוזה עצמו אינו מכריע בעניין זה. בית המשפט בחן מדדים שונים, בהם מבחן האינטגרציה (חיובי ושלילי), אופן התשלום, סכום התמורה, מתן כלים ובנייה, חלוקת סיכונים ורווחים, כפיפות ופיקוח והמשכיות היחסים ומצא כי הם אינם מבססים יחסי עובד מעביד. בפרט, ציין בית המשפט כי התובע לא נדרש לעבוד באופן אישי ויכול היה לשכור מחליפים, שיטת התשלום התבססה על היקף פעילות הסוכנות, והתובע נשא בסיכוני רווח והפסד. עם זאת, בית המשפט מצא כי מדובר במקרה חריג וכי יש לראות בתובעת "עובדת" לצורך פיצויי פיטורים, בהתחשב במשך ההתקשרות, עצמאותה המוגבלת של התובעת ותלותה הכלכלית בנתבע. בית הדין חישב את פיצויי הפיטורים והורה לנתבעת לשלם לתובע 63,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.