ת"א 2322-08-20

תקציר

בית המשפט החליט לאחד את הדיון בשני תיקים נפרדים הנוגעים לאותו הסכם מכר אך לצדדים שונים. החלטה זו התקבלה על יסוד הדמיון בין שני ההליכים, דהיינו, השאלות הזהות של עובדה ומשפט, והעילות והאינטרסים המשותפים הכרוכים בכך. בדרך כלל, אחד התנאים המוקדמים לאיחוד דיונים הוא זהות הצדדים, שאינה מתקיימת במקרה זה. עם זאת, לבית המשפט שיקול דעת לוותר על דרישה זו בנסיבות מסוימות, במיוחד כאשר קיים דמיון רב בין המקרים ואיחודם ישרת את האינטרסים של יעילות שיפוטית וימנע פסיקות סותרות. אחד התביעות, המכונה "ההליך המקביל", הוגש מוקדם יותר ונמצא בשלב מתקדם, במסגרתו הוגשו תצהירי עדים מרכזיים ונקבע מועד לדיון. התיק השני, שהוגש מאוחר יותר, נמצא בשלביו המקדמיים. בית המשפט הכיר בכשלים הפרוצדורליים של התובעים בתיק המאוחר יותר, אך סבר כי ניתן לתקן אותם באמצעות עלויות, ואיחוד הדיונים יחסוך בסופו של דבר זמן ומשאבים לכל הצדדים המעורבים. כמו כן, בית המשפט הורה לתובעים לשאת בהוצאות הנתבעת בסך של 3500 ₪ בתוך 30 יום, שכן התובעים גרמו לעיכוב ההליכים, דבר שיצר פער פרוצדורלי בין שני התיקים. החלטה זו התקבלה בשל הימנעותם של התובעים מלתקן מחדל פרוצדורלי קודם בתוך זמן סביר, למרות שניתנה להם ההזדמנות לעשות כן.