ת"א 22286-04-20

תקציר

שני תובעים, ילידי 1989 ו-1987 בהתאמה, היו מעורבים בתאונת דרכים בשנת 2019 והגישו תביעה לפיצויים נגד מבטחת הרכב שלהם. לא הייתה מחלוקת על התאונה או על אחריות המבטחת. עיקר המחלוקת הייתה בדבר היקף נכויותיהם הרפואיות של התובעים והנזקים הנובעים מכך. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים, אורתופד וראומטולוג, שבדקו את התובעים ונתנו חוות דעת סותרות לגבי מידת מוגבלותם. חוות הדעת של המומחה האורתופדי מצאה כי לשני התובעים יש 19% נכות רפואית, עם 10% נכות בתנועות צוואר ו-10% בתנועות מותניות. המומחה לראומטולוגיה, לעומת זאת, לא מצא נכות לצמיתות בעניינו של התובע. לאחר חקירה נגדית, חזר בו המומחה האורתופדי מהערכתו לגבי נכותו המותנית של התובע, וייחס את מצבו לבעיה רפואית קודמת. בית המשפט קיבל את הבהרת המומחה וקבע כי נכותו הרפואית של התובע עומדת על 10%. באשר לנכות תפקודית, בית המשפט מצא את עדותו של התובע בדבר השפעת התאונה על עבודתו ועל חיי היומיום שלו כבלתי אמינה, מה גם שהיא לא נתמכה בראיות חיצוניות כלשהן. בית המשפט פסק סכום גלובלי של 160,000 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידי, לצד 1,429 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 10,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות וסיוע מאחרים, ו-20,793 ₪ בגין כאב וסבל, בסך כולל של 192,222 ₪. לתובע נקבעה נכות רפואית בשיעור של 19%, אשר בית המשפט קיבל על סמך חוות דעתו של המומחה. עם זאת, בית הדין מצא קשיים בעדותה של התובעת בנוגע להשפעת מוגבלותה על עבודתה ועל חיי היומיום שלה, וציין חוסר אמינות וראיות חיצוניות לתמיכה בטענותיה. בית המשפט פסק 221,107 ש"ח בגין הפסד השתכרות עתידי, 672 ש"ח בגין הפסדי שכר בעבר (נושאי ריבית והצמדה), 5,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, 30,000 ש"ח בגין סיוע בעבר ובעתיד מהזולת ו-39,914 ש"ח בגין כאב וסבל, סה"כ 297,450 ש"ח. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים שנקבעו בתוך 30 יום, בצירוף 15.21% שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. לשני הצדדים נמסר על זכותם לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 60 יום.