ת"א 6396/04

תקציר

שלוש מתוך חמש אחיות רווקות המתגוררות ברציפות בדירה בירושלים מילדותן הגישו תביעה לרישום בעלותן בנכס האמור, או לחילופין לקבלת סעדים כספיים. הנכס המדובר היה בעבר בבעלות אביהם של התובעים ששכר אותו, ולאחר מותו היו בניו והתובעים נתונים להטרדות ולאירועי אלימות. לאחר מכן החליטו התובעים לרכוש את הנכס מבניו של הבעלים, נתבעים 1 ו-2, וחתמו על הסכם עם הנתבע 2, קיז, המיוצג על ידי עורך דין. אולם, בשל עיכובים שונים, הבעלות בנכס לא הועברה על שם התובעים, ומאוחר יותר התברר להם כי הנכס נרשם על שם הנתבע 1, זאיד. התובעים לא היו צד להליכים שהובילו להחלטה זו. הטענה המרכזית שהציגו התובעים הייתה כי יש להגן על רכישת הנכס על ידם בחוק, חרף היעדר רישום לטובתם, בהתבסס על סעיף 10 לחוק המקרקעין, המגן על רוכשים בתום לב. עם זאת, השופט קבע כי סעיף זה אינו חל על עניינם של התובעים, שכן הרכישה לא הושלמה ברישום. זאת ועוד, הראיות שהוצגו לא הוכיחו די הצורך כי הנתבע 2, שמכר את הנכס לתובעים, היה הבעלים בפועל. לפיכך, נדחתה התביעה לרישום הבעלות של התובעים. תחת זאת, הורה בית המשפט לנתבעת 2 להשיב לתובעים את סכום הרכישה בסך 120,000$, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, חויבה הנתבעת לפצות את התובעים בגין מס רכישה ועוגמת נפש בסך 172,268 ₪ ו-150,000 ₪ בהתאמה, וכן לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין. השופטת החליטה שלא לחייב את התובעים בהוצאות הנתבעת 1, ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 1.1.2009.