פ"ל 11-09-22

תקציר

הנאשמים ביקשו לחזור בהם מהודאתם, שהתקבלה כראיה קבילה במשפטם; עם זאת, השופט דחה את בקשתם לאחר שיקול דעת מעמיק. השופטת התוותה את המסגרת החקיקתית סביב הדיון בפסילת הודאה, והדגישה כי על הנאשם מוטל נטל ההוכחה להוכיח טעמים מיוחדים המצדיקים פעולה זו. עילות ההצדקה כוללות כפייה, מצג שווא או רצון כן לחשוף את האמת. הנתבעים לא מסרו תצהיר ולא העידו בעצמם, דבר שהחליש את אמינותם. גם טענותיהם בדבר טעויות פרוצדורליות ומחסומי שפה לא היו משכנעות ולא עלו בקנה אחד עם רישומי בית המשפט וההבחנות הישירות. זאת ועוד, טענות הנאשמים כנגד ייצוג בא כוחם הקודם לא נתמכו בראיות וסתרו בפרוטוקולי הדיון. נראה כי המניע האמיתי מאחורי בקשת הפסילה היה הרצון לנהל משא ומתן על עסקת טיעון טובה יותר, שכן הבקשה הוגשה לאחר שבא כוחו השלישי של הנאשם לא הצליח להגיע להסכמה עם התביעה. השופט הגיע למסקנה כי ההודאה נגבתה מרצון, בהבנה ובייצוג של הנאשם, ודחה את בקשת הפסילה, תוך שהוא מדגיש כי הליך פלילי אינו משחק שניתן לאפס כרצונו.