ת"פ 24255-05-20

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט השלום ברמלה (השופטת רבקה גלט) דן בתיק פלילי נגד נאשם שהורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. **עיקרי העובדות והאישום:** הנאשם, גרושתו של המתלוננת, הורשע באיומים שביצע כנגד גרושתו וכן כנגד אדם נוסף בשם לואי דאוד. האיומים כללו הבטחות לפגוע בגרושתו, להשפיל אותה בפני משפחתה, וכן איום לפגוע בלואי. בעקבות האירועים, עברה המתלוננת וילדיה למקלט לנשים נפגעות אלימות. **הסכמה דיונית ושינוי כתב האישום:** בתחילה כפר הנאשם באישומים, אך לאחר שלא אותרה המתלוננת והיא לא התייצבה לעדות, הושגה הסכמה דיונית בין הצדדים. במסגרת הסכמה זו, תוקן כתב האישום לקולא, והנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן. **התסקיר והערכת שירות המבחן:** שירות המבחן בחן את הנאשם, את המתלוננת ואת נסיבות המקרה. מהתסקיר עלה כי הנאשם עובד ומפרנס, אך נוקט בגישה מצמצמת באשר לעובדות כתב האישום, מכחיש בעיית אלימות בהתנהגותו ואינו רואה עצמו כזקוק לטיפול. שירות המבחן התרשם מקושי של הנאשם לקבל אחריות, מעמדות פטריארכליות ודפוסי שתלטנות, ועל כן העריך כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה. לאור זאת, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית או שיקומית. **טיעוני הצדדים לעונש:** * **התביעה:** טענה כי עבירת האיומים חמורה, פוגעת בשלוות נפש ובשלום המתלוננת, וכי קיים סיכון גבוה להישנותה. התביעה עתרה לעונש שבין חודשיים עבודות שירות עד 15 חודשי מאסר בפועל, והציעה עונש של 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. * **הגנה:** הדגישה את היעדר העבר הפלילי של הנאשם, את לקיחת האחריות (גם אם מוגבלת), ואת העובדה שהמתלוננת חזרה לגור עם הנאשם לאחר האירוע. עתרה להסתפק במאסר על תנאי, של"צ, התחייבות ופיצוי. **מתחם העונש ההולם:** בית המשפט ניתח את הפסיקה הנוגעת לעבירת איומים, תוך הדגשת האינטרסים המוגנים (שלוות נפש, חופש פעולה), ההבחנה בין אלימות מילולית לאלימות פיזית, והחומרה המיוחדת המיוחסת לאלימות בתוך המשפחה. בית המשפט סקר מגוון פסקי דין הנוגעים לעונשים שהוטלו בגין עבירות איומים, תוך התייחסות למקרים דומים, עבר פלילי, והערכת מסוכנות. במקרה הנדון, בית המשפט קבע כי מדובר בעבירת איומים ברף חומרה גבוה, בשל אופי האיומים הקונקרטיים, ההקשר האישי והחברתי של המתלוננת, וההשפעה הדרמטית (התעלפות) שהייתה לאיומים עליה. כמו כן, נלקחו בחשבון האיומים כלפי לואי דאוד, אשר גם לגביו הוצג חשש רב. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר שיכול לרצות בעבודות שירות, ועד 12 חודשי מאסר בפועל, בתוספת רכיבי ענישה נוספים. **העונש המתאים לנאשם:** בית המשפט שקל את הנסיבות המקלות (היעדר עבר פלילי, הודאה, המשך מגורים משותפים והתמיכה הכלכלית במשפחה) אל מול הנסיבות המחמירות (היעדר לקיחת אחריות מלאה, הסיכון להישנות התנהגות אלימה לפי הערכת שירות המבחן). לבסוף, גזר בית המשפט על הנאשם: * 6 חודשי מאסר בעבודות שירות. * 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירת איומים. * פיצוי כספי בסך 2,500 ₪ ללואי דאוד. * התחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע מעבירות איומים למשך שנתיים. בית המשפט נמנע מהטלת פיצוי למתלוננת, אך הסתפק בעבודות שירות כתחליף למאסר בפועל, תוך הדגשת החשיבות של הצבת גבולות מרתיעים, כאמור בהמלצת שירות המבחן.