ע"פ 383/87

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על הרשעה במספר עבירות הקשורות לשוד, כאשר הטענה העיקרית הייתה כי המערער לא היה מיוצג על ידי עורך דין במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי שגה בית משפט קמא בכך שלא דאג לייצוגו של המערער על ידי עורך דין, כנדרש בחוק בעבירות שהעונש עליהן הוא מאסר עשר שנים ויותר. חרף חוסר שיתוף הפעולה של המערער ורצונו המפורש שלא יהיה עורך דין, היה על השופט להתאמץ יותר למנות עורך דין עמו יוכל המערער לשתף פעולה, במיוחד כאשר התברר כי אין ביכולתו להגן על עצמו ביעילות. מספרם המצומצם של עורכי דין מתנדבים המוכנים לקחת תיקים כאלה אינו שולל את חובתו של בית המשפט להבטיח ייצוג משפטי. יתר על כן, הראיות מצביעות על כך שהיעדרו של עורך דין בשלב גזר הדין עלול היה לגרום לעיוות דין. הערעור מתקבל, ההרשעה מבוטלת, והתיק מוחזר לבית המשפט המחוזי למשפט חוזר בהרכב אחר. השופטים באך, חלימה ומלץ מסכימים עם פסק הדין.