תפ"ח 10378-05-11

תקציר

הנאשם הואשם ברצח בכוונה תחילה של משה זלמן פרנקטל. בכתב האישום נטען כי הנאשם דחף את הקורבן לרצפה ותקף אותו, תוך שהוא מכה באגרופים, בועטים ודורך על ראשו וצווארו, בכוונה להמיתו. לאחר מכן, רץ הנאשם לביתו, הצטייד בסכין ושב למקום, כשהוא דוקר את הקורבן מספר רב של פעמים בחזהו. הקורבן נפצע באורח קשה ומת כתוצאה מכך. הנאשם הכחיש תחילה את המיוחס לו, אך בהמשך הודה בחקירתו במשטרה וטען כי הקורבן העליב אותו בשל מוצאו האתיופי. ההגנה טענה כי ההודאה הייתה לא רצונית ויש לפסול אותה, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי זכויותיו של הנאשם לא נפגעו וכי הודאתו ניתנה באופן חופשי ומרצון. עוד קבע בית המשפט כי ההודאה נתמכה בראיות אחרות, לרבות פרטים מבוססים, שחזור האירוע, ראיות נסיבתיות ואמירות המצביעות על תחושת אשמה. זאת ועוד, בית המשפט הגיע למסקנה כי הנאשם לא הוכיח טענת אליבי וכי כל יסודות הרצח בכוונה תחילה - עובדתיים ונפשיים - התקיימו במעשיו של הנאשם. עדויות העדים, לרבות עדויות החנווני וחבריו של הנאשם, סתרו את טענת הנאשם בדבר שכרות ותמכו במסקנה כי לא היה שיכור. בהתבסס על חומר הראיות, הרשיע בית המשפט את הנאשם ברצח בכוונה תחילה.