תפ"ב 26978-04-19

תקציר

פסק הדין דן בחומרתן של עבירות התכנון והבנייה, תוך הדגשת הצורך בענישה חמורה כדי להרתיע מפני עבירות עתידיות. השופט מכיר בנסיבותיהם האישיות המאתגרות של הנאשמים – בן ואמו – לרבות מצבם הכלכלי והבריאותי. הדיון נסוב סביב חוסר הבהירות בענישה בעבירות מנהליות, תוך התייחסות לחוק העבירות המנהליות ולחוק העונשין. השופט שואף לכפות תוצאה עונשית ראויה תוך הימנעות מיישום קפדני של כללים העלולים להוביל להחלטה בלתי צודקת. בהתחשב בנסיבות העבירה, השופט קובע כי פגיעתם של הנאשמים בערכים מוגנים הייתה מזערית יחסית. כתוצאה מכך, השופט מחליט כי הקנס המנהלי מהווה את נקודת המוצא אך סוטה ממנה בשל נסיבות מיוחדות. נסיבות אלה כוללות את האמצעים הכספיים הצנועים של הנתבעים, גודלו של המבנה מעט מעל הסף הרגולטורי, והיעדר רווח כלכלי או שימוש במבנה. כמו כן, נלקחים בחשבון הרישום הפלילי הנקי של הנאשמים, בעיות בריאותיות והפסקה מיידית של עבודה אסורה. השופט גוזר על כל אחד מהנאשמים קנס מופחת בסך 150 אלף שקל, שישולם בתשלומים, והתחייבות לשלוש שנים להימנע מביצוע העבירה, עם קנס כספי על הפרה. בנוסף, ניתן צו הפסקת שימוש והריסה למבנה. לנאשמים שמורה הזכות לערער תוך 45 יום, והשופט מבהיר את ההשלכות של אי ציות לצווים. הנתבעים מבינים את הפרטים ומתחייבים לעמוד בתנאים.