ע"א 4660/94

תקציר

במקרה הנוגע לצוואתה של בטי לישיצקי, בחן בית המשפט העליון את תוקפו של עיזבון לחייל, עליו ערערו על בסיס חוק הירושה. הצוואה, ללא זיהוי ספציפי של נהנה, בוטלה בתחילה על ידי בית המשפט המחוזי לפי סעיף 29 לחוק הירושה, הקובע כי זהות היורשים צריכה להיקבע בבירור על ידי המצווה. עם זאת, בית המשפט העליון בחן האם ניתן לפרש הוראה זו כיצירת נאמנות לפי חוק הנאמנות, המתעדף את כוונת היוצר ומאפשר גמישות רבה יותר. השופט מצא את הצוואה עמומה מדי ופסל אותה, תוך שהוא מדגיש כי המצווה לא הביע כוונה ברורה להקים נאמנות וכי קבוצת הנהנים הפוטנציאליים רחבה מדי. מנגד, השופט חשין, בדעת מיעוט, טען כי הצוואה אכן יכולה להוות נאמנות שכן היא מגדירה את המטרה והנכסים, תוך עמידה בקריטריונים של דיני הנאמנות. המקרה חשף מתחים בין קיום הדרישות המחמירות של חוק הירושה לבין כיבוד כוונותיו הרחבות יותר של המצווה על פי חוק הנאמנות. בסופו של דבר, פסק הדין דבק בפרשנות מסורתית יותר, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את הוראת ההענקה מטעמים של ספציפיות אך הדגיש את התפקיד הפוטנציאלי של דיני הנאמנות במקרים דומים. התוצאה הייתה שרצונה המדיר של לישיצקי ביחס ליורשיה נגזל, מה שהוביל לכך שחלוקה לא התיישרה עם רצונה המפורש, והציגה את המורכבויות והמגבלות שבתורת הירושה.