עב"ל 332/05

תקציר

במקרה זה דן השופט יגאל פליטמן בערעור שהגיש שמחה הראל נגד המוסד לביטוח לאומי בעניין דחיית תביעתו להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון שלו כנפגעי עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בעבר את טענתו של הראל, והסכים עם חוות דעת מומחה לפיה אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה שלו לבין חשיפה לרעש במקום העבודה. הראל, יליד 1942 ומכונאי רכב למעלה מ-45 שנה, טען כי תנאי עבודתו, שכללו רעש של יותר מ-90 דציבלים, הובילו למצבו. למרות השימוש באטמי אוזניים, הראל החל לחוות ירידה בשמיעה וטינטון בשנים האחרונות. בית משפט קמא מינה את ד"ר יעקב פלוטקין כמומחה לבחינת הראיות הרפואיות, אשר הגיע למסקנה כי בעיות השמיעה של הראל נבעו מתהליך ההזדקנות הטבעי ולא מרעש במקום העבודה. כמו כן, נקבע כי התנאים אינם מהווים "מחלת מקצוע" לפי תקנות הביטוח הרלוונטיות. בית משפט קמא אימץ ממצאים אלה, ודחה את בקשתה של הראל לחוות דעת מומחה נוספת. בערעור טען הראל למינוי רופא מומחה נוסף לקביעת דרגת הנכות עקב חשיפה לרעש, אך המוסד לביטוח לאומי טען כי ללא הוכחת סיבתיות לא תוכל התביעה להצליח. ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית המשפט קמא, תוך שימת דגש על הסתמכות על חוות דעת רפואיות של מומחים, אלא אם כן טעמים משפטיים או עובדתיים משכנעים מצדיקים סטייה. הערעור נדחה ולא הוטלו הוצאות משפט.