ת"א 51325-12-10

תקציר

השופט פוסק לטובת הנאשם. מהראיות עולה כי טענת התובעים, לפיה אביהם העניק להם במתנה מספר חלקות קרקע, היא ניסיון להבריח את נכסי אביהם המנוח מנושיו, לרבות הנתבע, שזכה בפסק דין כנגד העיזבון על סך 1.3 מיליון שקל וחיובים נלווים. השופט מקבל את טענת הנתבע כי הסכם המתנה, גם אם נחתם, היה עסקת תרמית שנועדה למנוע מהנתבע לגבות את פסק דינו כנגד העיזבון. עוד קובעת השופטת כי שעבוד הנתבע על הנכסים הנדונים גובר על הזכויות הנתבעות על פי הסכם המתנה, גם אם היה תקף. השופטת מציינת אינדיקציות רבות לכך שהסכם המתנה נועד בעיקרו להברחת נכסים והיה ייצוגי בלבד. התובעים לא הצליחו להפריך אינדיקציות אלה והתנהלותם במהלך המשפט חיזקה את התחושה שהם מנסים להסתיר משהו. השופטת מקבלת גם את הטענה כי זכויותיו של הנתבע כנושה גוברות על זכויות התובעים כמקבלי התחייבות מתנה, וגם אם הסכם המתנה היה תקף, השעבוד של הנתבע גובר. לבסוף, השופט מורה על מחיקת תביעת התובעים וקובע כי הזכויות בחלקות המקרקעין המדוברות נותרות בידי העיזבון ולא אצל התובעים. התובעים חויבו לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין, ביחד ולחוד, בסך של 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ.