רע"א 5741/19

תקציר

המבקשים ביקשו לערער על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את בקשתם למתן צו ביניים שיעצור מכירת מקרקעין בין המשיבים עד להכרעה בתביעתם המשפטית. המבקשים, אגודה דתית והעומד בראשה, טענו כי הייתה צריכה להיות להם הזכות הראשונה לרכוש את הנכס, בטענה למשא ומתן חסר תום לב מצד המוכר. המכירה נועדה להעביר זכויות חכירה בנכס בן 42 דונם ששימש בעבר כבית ספר תיכון, וכיום מושכר לשירותים לצרכים מיוחדים. בית המשפט המחוזי דחה את צו המניעה, בנימוק של סיכויים נמוכים לתביעת המבקשים ומאזן נוחות לטובת המשיבים. בית המשפט סבר כי לא קיים הסכם מחייב וכי האכיפה אינה ראויה, וציין כי כל סעד צריך להיות פיצוי בגין משא ומתן בחוסר תום לב, שאינו מצדיק את הפסקת המכירה. יתר על כן, השיהוי הממושך בבקשת סעד של צו מניעה החליש את עמדתם. ערכאת הערעור אישרה החלטה זו, בקובעה כי סעד זמני צריך רק להבטיח את יעילותה של התביעה העיקרית, דבר שלא היה חל כאן. בהינתן תחילת ביצוע החוזה וצרכיו הכספיים הדחופים של המוכר, מתן צו המניעה עלול להחמיר את מצבו הכלכלי של המוכר מבלי לפגוע באופן מיידי במבקשים, שכן חוזה השכירות הנוכחי ימנע שינויים מיידיים בנכס. הבקשה לערר ולעיכוב ביצוע צו מניעה נדחתה אפוא בשל היעדר עילה מספקת להתערבות, המעכבת את התקדמות העסקה.