ע"א 22/63

תקציר

בפרשת "דוד בן-ציון נגד משה אזולאי ובתיה מלמד" עסק בית המשפט בסכסוך החוזי הנוגע למכירת דירה בחיפה. המשיב הראשון הסכים להעביר את הדירה למערערת תמורת 14,500 לירות, בכפוף לאישור המשיב השני. התעוררו מחלוקות על תנאי זה ועל מצג שווא לכאורה של מחיר המכירה כדי להעלים מס. בתחילה התיר בית המשפט המחוזי עדות בעל פה על משא ומתן טרום חוזה ותקשורת בין עורכי דין, שהייתה שנויה במחלוקת בחלקה. בית המשפט העליון התייחס לסוגיות של קבילות עדות לפי סעיף 80 לחוק סדר הדין האזרחי העות'מאני. סעיף זה מונע מראיות בעל פה לסתור הסכמים בכתב, אלא אם כן מתקיימים תנאים ספציפיים, כגון הוכחת הונאה. בית המשפט מצא כי עדות בדבר תנאים קודמים לתוקף החוזה קבילה, אך אישר את האיסור לשנות תנאים בכתב באמצעות ראיות בעל פה. בית המשפט העליון דחה את רוב הערעור, והתיר לעדות בעל פה לאשר כי לא הושגה הסכמה מחייבת בשל תנאים שלא התקיימו. עם זאת, היא ביטלה את החלק המאפשר עדות שמיעה של שיחות עורכי דין. המקרה שיקף גם עקרונות משפטיים מערכתיים לגבי ראיות בכתב ובעל פה, תוך התייחסות לתורת המשפט הבינלאומית. בסופו של דבר, ההחלטה הדגישה שיקול זהיר של עדות בעל פה הסותרת לכאורה חוזים כתובים כדי לשמור על שלמות ראייתית.