בג"צ 2297/15

תקציר

פסק הדין דן בבקשת העותרים לפנות כל בנייה במאחז, לרבות מימוש צווי הפסקת עבודה והריסה, בשל היעדר היתרי בנייה. הקמת המאחז היא על קרקע לא מוסדרת. המדינה מכירה בחובה לאכוף את חוקי התכנון והבנייה, אך מבקשת להבחין בין שלוש קבוצות של בנייה בלתי חוקית בתוך המאחז. הקבוצה הראשונה היא על אדמות מדינה מוכרזות, שהמדינה שואפת להסדיר. הקבוצה השנייה נמצאת בקרקעות שנבחנות לקראת הכרזה אפשרית כאדמות מדינה, והמדינה מבקשת שהות לבחון אפשרות זו. הקבוצה השלישית נמצאת על קרקע פלסטינית פרטית, שהמדינה התחייבה לפנות עד יוני 2018. בית המשפט מורה למדינה להרוס את המבנים על קרקע פרטית עד למועד הנקוב, תוך הדגשה כי מציאת חלופות למגורי התושבים אינה תנאי מוקדם לפינוי. באשר לבנייה בשתי הקבוצות הראשונות, הממוקמות על אדמות שהוכרזו כאדמות מדינה וקרקעות הנבדקות, בוחר בית המשפט שלא להתערב בהחלטת המדינה לעכב את ההריסה. כוונת המדינה לבחון את האפשרות להסדיר בנייה זו מכובדת, מתוך הבנה שאין בכך כדי להכשיר את המשך הבנייה הבלתי חוקית. העתירה נדחית בנוגע לבנייה על אדמות מדינה מוכרזות, ובית המשפט שומר לעצמו את פסק הדין לגבי בנייה בקרקעות הנבדקות, ומבקש עדכונים תקופתיים על התקדמות הסקר. המדינה צפויה למסור עדכון בתוך 10 ימים ודו"ח סופי עד אפריל 2018. פסק הדין גם פוסק לעותרים שכר טרחת משפט, בסך 7,500 שקל, שיישא בו המדינה. השופט א' פוגלמן והשופט מ' מזוז מסכימים עם ההחלטה.