בש"פ 679/90

תקציר

בית המשפט העליון פסק בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לשחרר בערבות שני משיבים שהואשמו בתקיפת קטינים שהיו תחת חסותם במקום להחזיקם עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט המחוזי קבע כי אופי העבירות – תקיפה ופציעה חמורה של ילדים – מצדיק שחרור בתנאים מחמירים כדי להבטיח את שלומם של הקטינים ולמנוע מהמשיבים לחזור על מעשיהם. המדינה ערערה וטענה למעצרם של המשיבים בשל חומרת פשעיהם והצורך בהרתעה. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי והדגיש כי ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות התנאים שהוטלו, הכוללים ערבויות כספיות, ערבויות צד ג' ואיסור יצירת קשר עם הקטינים. פסק הדין גם הכיר בחובתו של בית המשפט לבחון חלופות פחות מגבילות בטרם יורה על מעצר, במיוחד כאשר הקטינים כבר אינם במשמורת המשיבים ולא נמצאו ראיות לסכנה לאחרים. בנוסף, הדגיש בית המשפט את חשיבות ההגנה על קטינים מפני פגיעה אפשרית מצד השוהים בטיפולם.