עת"מ 28937-05-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין בעת"מ 28937-05-26 ו-עת"מ 64906-05-26 (כבוד השופטת ת' בר-אשר, 26.7.2026): ### 1. מבוא פסק הדין עוסק בבקשותיהן של שתי תושבות אזור יהודה ושומרון, שנמנעה יציאתן מהאזור דרך מעבר אלנבי. המניעה הושתה עליהן בשל היותן נשואות לאסירים ביטחוניים ששוחררו בעסקת חילופי חטופים ב-2025 וגורשו מהאזור לצמיתות. העותרות ביקשו לצאת מהאזור כדי להתאחד עם בני זוגן במצרים. ### 2. עקרונות משפטיים מרכזיים בית המשפט נדרש לאזן בין סמכות המפקד הצבאי באזור "שטח סגור" לבין זכויות יסוד של הפרט: * **חופש התנועה והזכות לצאת מהארץ:** בית המשפט מדגיש כי הזכות לצאת מכל מדינה היא זכות יסוד חוקתית (סעיף 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) המעוגנת גם במשפט הבינלאומי (האמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות). * **הזכות לחיי משפחה ולהורות:** בית המשפט מכיר במעמדן הרם של הזכות לחיי משפחה והזכות להורות, וקובע כי פגיעה בהן מטעמי ביטחון חייבת לעמוד במבחני המידתיות (הקשר הרציונלי, האמצעי שמידתו פחותה והמידתיות הצר). * **מבחן "החשש הכן והרציני":** המבחן השליט, שנקבע בעניין *קאופמן*, קובע כי הגבלת יציאה מטעמי ביטחון אינה יכולה להסתמך על "טעמים ביטחוניים סתם", אלא על חשש מוחשי וממשי לפגיעה בביטחון המדינה. ### 3. חידושים וניתוח משפטי החידוש המשפטי המרכזי בפסק הדין טמון באופן היישום של מבחן המידתיות במצבים של "מניעה ביטחונית נגזרת": * **ביקורת שיפוטית על איסוף מודיעין:** בית המשפט בחן את החומר החסוי וקבע כי הוא "דל ביותר". החידוש הוא בקביעה כי עצם הקשר המשפחתי לאדם שגורש אינו מהווה כשלעצמו עילה מוצקה להגבלת יציאה של אדם שאינו מעורב בעצמו בפעילות טרור. * **אימוץ "חלופה שפחות בה פגיעה":** בית המשפט דחה את עמדת המשיב לפיה אין לאפשר את היציאה כלל, וקבע כי **התחייבות העותרת שלא לשוב לאזור למשך ארבע שנים** מהווה אמצעי מידתי ומאוזן. גישה זו מהווה איזון בין צרכי הביטחון (מניעת יצירת קשרים באזור) לבין זכות הפרט להתאחד עם משפחתו מחוץ לגבולות המדינה. * **דחיית "הענישה הקולקטיבית":** בית המשפט הבהיר כי לא ניתן להשתמש בסירוב למתן היתר יציאה כאמצעי הרתעתי או ענישתי נגד בני משפחה של אסירים שגורשו, בהיעדר אינדיקציה לסיכון ביטחוני הנשקף מהעותרות עצמן. ### 4. סיכום המשמעות המשפטית פסק הדין מחזק את תפיסת הביקורת השיפוטית על פעולות המפקד הצבאי, ומבהיר כי "שיקולים ביטחוניים" אינם מילת קסם המצדיקה פגיעה גורפת בזכויות יסוד. החידוש המעשי הוא קביעת **מנגנון ההתחייבות (Under-taking)** כתנאי ליציאה, המאפשר למדינה לשמר את ביטחונה (מניעת שיבה לאזור) תוך מימוש זכותן של העותרות לחיי משפחה. בכך, בית המשפט מעניק פתרון יצירתי המיישם בפועל את מבחן המידתיות, תוך שהוא דוחה את עמדת המשיב שביקש שלילה מוחלטת של הזכות ליציאה בשל זהות בן הזוג.