ב"ל 32987-01-12

תקציר

התובעת, שעלתה לישראל מרוסיה בשנת 1994, עבדה בעבודות כפיים עד שמצבה הבריאותי הידרדר. במאי 2004 הוענקה לה קצבת נכות כללית על ידי המוסד לביטוח לאומי ("הנתבעת" או "המוסד") כ"מבוטחת נכה" בשל מצבה הרפואי. סיווג זה זיכה אותה בקצבה משום שהיא עמדה בדרישות הנכות הרפואית והתפקודית כאחד. בין השנים 2004-2009 נבדק מצבה של התובעת מספר פעמים ואושרה זכאותה לקצבה. עם זאת, בשנת 2009 הופחתה נכותה הרפואית של התובעת באופן בלתי צפוי, דבר ששלל את זכאותה לקצבה. התובעת לא ערערה על החלטה זו בתוך הזמן שנקבע. ביוני 2010 ביקשה מהמוסד לבצע הערכה מחודשת של מצבה, אך נמסר לה כי תביעתה תיבחן תחת סיווג של "עקרת בית", שכן היא אינה עובדת שמונה חודשים וחצי. בקשתה של התובעת נדחתה משום שלמרות שאחוזי הנכות הרפואית שלה היו כעת מעל הסף, היא לא עמדה בדרישת הנכות התפקודית לעקרות בית, הגבוהה מזו של המבוטחים. התובעת ערערה על החלטה זו, אך בהמשך משכה את ערעורה והגישה תביעה חדשה להחמרת מצבה באוגוסט 2011. תביעה זו אושרה, אך מכיוון שהיא סווגה כעקרת בית, התובעת לא עמדה בדרישות לקצבת נכות כללית. התובעת תבעה את המוסד בטענה כי שינוי סיווגה אינו חוקי. בית המשפט הסכים וקבע כי יש לקבוע את הסיווג על פי נסיבותיו של כל מקרה. במקרה זה, הפסקת עבודתה של התובעת והמענק הראשוני של קצבת הנכות שלה נבעו מאותו מצב רפואי. לפיכך, קבע בית המשפט כי שינוי סיווגה של התובעת על ידי הנתבעת בשנת 2010 היה בלתי חוקי, וכי יש להותיר את סיווגה של "נכה מבוטח". יתר על כן, בית המשפט קבע כי המועד הקובע לסיווג, וכתוצאה מכך לזכאות לגמלה, הוא המועד שבו נצברה זכותה של התובעת לגמלה – במקרה זה, מועד נכותה, ולא המועד בו הגישה את תביעתה. בית המשפט הורה לנתבעת לבחון את זכאותה של התובעת לקצבת נכות כללית החל מיוני 2010 על סמך סיווגה כ"מבוטחת נכה". פסק הדין התווה גם את העקרונות לקביעת הסיווג הראוי בתביעות עתידיות. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.