המ"ש 328-05-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש למשפט מאוחר בהתבסס על מספר נימוקים. ראשית, המבקש לא סיפק נימוקים משכנעים לאיחור בהגשת בקשתו למשפט, ואף לא הציג נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכת המועד. המבקשים היו מודעים לאישום התלוי ועומד נגדם, שכן הם קיבלו את הדו"ח ואף שילמו את הקנס, ולכן עמידה במועדים שנקבעו הייתה סבירה. יתר על כן, הטענה כי אדם אחר שילם את הקנס ללא ידיעת המבקש היא טענה נפוצה שאינה מצדיקה חריגה מלוחות הזמנים הקבועים בחוק. הדבר נכון במיוחד כאשר המבקש היה מודע לקיומו של הדו"ח ולא הציג כל ראיה משכנעת התומכת בטענתו. בית המשפט הדגיש גם את חשיבות הסופיות והיעילות בהליכים משפטיים, הנשמרים על ידי לוחות הזמנים המחמירים. למבקש ניתנה האפשרות לבחור בין הפניית העניין להליך בבית המשפט לבין תשלום הקנס, ובחירתו המודעת או חוסר המעש לממש את זכותו למשפט משמעה ויתור על זכותו לערער על הקנס. משכך, ראה בית המשפט את הרשעתו של המבקש כמכריעה ואינה ניתנת לערעור, בין אם מדובר בערכאה ראשונה ובין אם בערכאה שנייה. יתר על כן, גם טענת העותר לביטול על יסוד כפירה בערעור אזרחי 2521/12 לא הייתה משכנעת. בית המשפט הבהיר כי עצם שלילת העבירה אינה עילה מספקת כדי להצדיק ביטול פסק דין שניתן שלא בפניו, שכן סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי מניח כי אדם שאינו נוכח במשפטו מודה בחשדות נגדו. כדי לערער על פסק דין שלא בפניו, על המבקש להוכיח סיבה מוצדקת להיעדרותו או להציג חשש משכנע לעיוות דין. בסופו של דבר, החליטה השופטת כי המבקש לא סיפק כל הצדקה לאי עמידה במועד האחרון או נימוקים מיוחדים כלשהם המצדיקים את קבלת בקשתו למשפט מאוחר. לפיכך, הבקשה נדחתה, וההרשעה הקיימת עמדה כמות שהיא, ללא כל אפשרות ערעור. החלטה זו התקבלה בהתאם להוראות החוק הרלוונטיות ולפסיקה קודמת, תוך הבטחת תקינות ופתרון מהיר של ההליך המשפטי.