ת"א 43375-11-19

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת השטר במלואה. מדובר בסכסוך על שני שיקים בסך כולל של 76,900 ₪, אותם הוציאה הנתבעת לתובעת לבקשת בנה להסדיר את חובו של בנה לתובע. הנתבע טען כי פג תוקפם של השיקים, שכן הם נפרעו באמצעות העברות בנקאיות, ופירעונם התעכב במידה ניכרת. השופט קבע כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לכך שההעברות הבנקאיות נועדו ספציפית לפירעון שיקים אלה, וכי גרסת התובע לאירועים סבירה יותר. כמו כן, השופטת קבעה כי השיהוי בהצגת השיקים לפירעון אינו מצדיק את דחיית התביעה, בהתחשב בנסיבות העניין ובתשלומים השוטפים וחילופי השיקים בין הצדדים באותה תקופה. השופטת הכירה בתוצאה הקשה עבור הנתבעת, אך הדגישה כי התובע החזיק בחובות משמעותיים שלא שולמו וקיבל שיקים כדין מצדדים שלישיים. הנתבע חויב לשאת בהוצאות המשפט של התובע, בסך 8,000 ₪, בנוסף לחוב הקיים. פסק הדין מחייב גם את הפעלת תיק ההוצאה לפועל וחילוט הפיקדון לבא כוח התובע, אשר חייב לעדכן את תיק ההוצאה לפועל בהתאם.