בג"צ 1996/16
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעורו של העותר. העותר פנה במקור לבית הדין הרבני הגדול בבקשה לנכות את כספי המזונות ששילם מדמי הכתובה שהוא חייב לגרושתו. בעוד שבית הדין הרבני האזורי פסק רק לחייב את העותר בהוצאות משפט, בית הדין הרבני הגדול נתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו, בתנאי שלא יעלה טענות שכבר נדחו. העותר לא קיים את החלטות בית המשפט והמשיך להגיש ערעורים בטענות סותרות, מה שהביא את בית הדין הרבני הגדול לדחות את ערעורו ולהטיל עליו עיצומים כספיים שונים, לרבות הוצאות משפט, פיצויים בגין עוגמת נפש ופיקדונות להבטחת הוצאות המשיב. לאחר מכן הביא העותר את העתירה לבג"ץ, שגם הוא דחה את עתירתו על הסף, ובכך חיזק את החלטות בתי הדין הרבניים. בג"ץ הדגיש כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, במיוחד בעניינים שבלב סמכותם. בפסק הדין הודגש כי ניתנו לעותר מספר הזדמנויות להציג את טענותיו ולקיים את החלטות בית המשפט, אך הוא לא עשה כן. כתוצאה מכך, דחה בג"ץ את העתירה והורה לעותר לשאת בהוצאות משפט.
בג"צ 1996/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, עליון (21.6.2016)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.