רע"א 714/96

תקציר

בית המשפט העליון קבע את סמכותם של בתי המשפט בישראל להוציא צווים המונעים מבעלי דין להגיש תביעות במדינות אחרות. סמכות זו נגזרת מסעיף 75 לחוק בתי המשפט ומסמכותם הטבועה של בתי המשפט המוסמכים. נקודת המוצא היא להימנע מחסימת הגישה לערכאות, להתייחס לצווים כאלה בזהירות ולשמרם למקרים קיצוניים וחריגים. על בית המשפט להפעיל שיקול דעת ולשקול את הנזק הצפוי לשני הצדדים, את צדקת המקרה ואת הנסיבות. במקרה זה, המבקשת, תושבת כפולה של ישראל ואנגליה, ביקשה צו מניעה נגד אחיה, עמו הייתה מעורבת בהתדיינות משפטית מתמשכת בישראל, כדי למנוע ממנו לפתוח נגדה בהליכים משפטיים באנגליה. בית המשפט קבע כי המבקשת לא הוכיחה כי פעולתו המתוכננת של אחיה תגרום לה נזק מהותי או תפגע בזכויותיה החוקיות, וכי אי הנוחות גרידא אינה עילה מספקת למנוע ממנו לממש את זכותו לתבוע בבית משפט מוסמך. זאת ועוד, נטל ההוכחה הוטל על המבקש, שלא הוכיח את הצורך בצו מניעה. בדחותו את הערעור, אישר בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט המחוזי והורה למבקשת לשלם לאחיה שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪.