ת"פ 66793-12-20

תקציר

השופט בחן בקפידה את הטיעונים שהוצגו הן על ידי ההגנה והן על ידי התביעה. ההגנה ביקשה לבטל את כתב האישום מכמה טעמים. ראשית, הם טענו כי יש לבטל את כתב האישום בשל עשיית צדק ואכיפה בררנית, וטענו כי מקרים דומים רבים לא נחקרו ולא הועמדו לדין. עם זאת, השופט מצא כי נסיבותיו של מקרה זה שונות מאלו שהציגה ההגנה ומצדיקות את האינטרס הציבורי של התביעה במקרה זה. לפיכך, התביעה נדחתה, והותירה את הדלת פתוחה להגנה להציג ראיות נוספות לאכיפה בררנית במהלך המשפט. שנית, ההגנה טענה לאי תקינות בכתב האישום בנוגע לעבירת קשירת הקשר. השופט הכיר בשיקול הדעת של התביעה בניסוח כתב האישום וקבע כי סעיף האישום בקשירת קשר נמשך שנה והיה שונה מיתר העבירות המיוחסות לנאשמים. לפיכך, בקשת ההגנה נדחתה גם בנקודה זו, אם כי השופט העיר על הניסוח המסורבל של כתב האישום בציפייה לתיקונו. שלישית, ההגנה טענה לפגם בכתב האישום משום שלא קיבלה את האישור הנדרש מהמשנה לפרקליט. התביעה צירפה אישור בדיעבד לכתב האישום, שהשופט הודה כי אינו תקין. עם זאת, בהתחשב בשלב ההליך ובתיקון הפגם שלאחריו, החליטה השופטת לדחות את בקשת ההגנה, מה גם שיוחסו לנאשמים עבירות נוספות. השופט הדגיש את שיקול הדעת של בית המשפט במקרים כאלה ואת מגוון הסעדים העומדים לרשותו. רביעית, ההגנה טענה כי ללקוחותיהם לא ניתנה זכות לקבל מידע ולשמוע לפני הגשת כתב האישום, כנדרש בחוק ובהוראת פרקליטות המדינה 14.21. השופט הסכים כי זכות ההודעה והשימוע הן זכויות מהותיות ויש לבחון אותן מנקודת המבט של מועד הגשת כתב האישום. במקרה זה, כתב האישום המקורי כלל עבירה, והנאשמים שוחררו בתנאים מגבילים. לפיכך קבע השופט כי החלטת התביעה להגיש את כתב האישום, לרבות העבירה העבירה, הייתה סבירה, והיה מקום ליידע את הנאשמים ולשמוע אותם טרם הגשת כתב האישום. מאחר שעבירת העבירה בוטלה בכתב האישום המתוקן, השופט לא מצא כל התערבות בהחלטת התביעה. לבסוף, ההגנה טענה כי מדובר במעשים זוטות ואין להטיל עליהם אחריות פלילית. השופט קבע כי טענה זו טעונה בירור ראייתי ולא ניתן להכריע בה ללא תשתית ראייתית מספקת, במיוחד נוכח הקנוניה, התכנון והתעוזה לכאורה של המעשים, שנמשכו כשנה. משכך, דחה השופט בשלב זה את טענת הזוטות של ההגנה. השופט סיים את דבריו בכך שדחה את טענות ההגנה והורה לנאשמים להגיב לכתב האישום. דיון המשך נקבע למועד מאוחר יותר.