ו"ע 615/07

תקציר

פסק הדין דן בערעור על ביטול הקצאת מים לחקלאות בעקבות פינוי מושב קטיף במסגרת ההתנתקות מרצועת עזה. בית המשפט דוחה את הערעור מטעמים פרוצדורליים, שכן הוא הוגש מעבר לתקופת הערעור בת 21 הימים הקבועה בסעיף 31(א) לחוק המים. תקופת הערעור הקצרה מוצדקת בשל הצורך למנוע פגיעה בצדדים שלישיים להם סופקו המים לאחר שלילת רישיונו של המערער. עוד קובע בית המשפט כי משא ומתן בין המערערת לבין הרשות אינו עוצר את תקופת הערעור. כמו כן, הערעור נדחה לגופו. הקצאת המים לא בוטלה אלא הועברה למח"ש, המעבדת את הקרקעות השייכות למערערת. בית המשפט קובע כי ההחלטה על העברת הקצאת המים הייתה סבירה, שכן המערערת לא עברה ליישוב אחר ולכן לא נזקקה למים לצורך פיתוחה. הקצאת המים היא הערכה שנתית המבוססת על הנסיבות הנוכחיות, ורישיונות קודמים אינם מקנים זכויות קנייניות כלשהן. מאחר שהמערערים אינם מעבדים את הקרקע בעצמם והזכות למים אינה זכות קניין, קובע בית המשפט כי זכויותיהם לא נפגעו. בית המשפט דוחה גם את טענות המערערת בדבר שיקול דעת עצמאי, אפליה וביטול מכסת העירייה. היא מציינת כי החלטת המשיב התבססה על אי קיומו של היישוב ועל היעדר העתקה, שהן עובדות שאינן שנויות במחלוקת. בנוסף, טענת המשיב כי יש להקצות את המים לגוף המשתמש בהם בפועל לגידולם, במקרה זה, מח"ש, מתקבלת. פסק הדין ממליץ לדחות את הערעור, אך מכיר בכך שניתן היה לנהל את ההליך המנהלי בצורה טובה יותר, תוך שימת דגש על זכות השימוע ועל הצורך להימנע משלילת זכויותיו המהותיות והפרוצדורליות של המערער. פסק הדין מסתיים בציון מטרות חוק יישום תכנית ההתנתקות ומציע כי הגופים האחראים יוודאו כי חקלאים אינם מופלים לרעה בכל הנוגע למכסות מים בעת העתקת התנחלויות או הקצאת קרקעות חלופיות. הערעור נדחה פה אחד, וכל צד אחראי להוצאותיו.