ת"א 4042-04-13

תקציר

פסק הדין משרטט את ההסדרים הכספיים של סכסוך מקרקעין בין התובעת, לוי, לבין הנתבעים, יורומני. פסק הדין המקורי, מיום 23 באוגוסט 2017, חייב את לוי לשלם ליורומני סכומי כסף שונים, תוך קיזוז סכומים שיורומני חייבת לוי, אך לא פירט את החישובים המדויקים. פסק דין משלים מיום 24.10.2017 הבהיר את סוגיות התשלום והקיזוז השונות והורה לרואה חשבון לערוך את החשבונות המשותפים. החלטת רואה החשבון מיום 17.12.2017 הורתה ללוי לשלם ליורומני סך של 13,738,027 שקל. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, ולוי ביקש להוסיף ראיות חדשות. בית המשפט העליון החזיר את התיק לבית המשפט קמא על מנת לתקן את החשבונאות ולתת החלטה מפורטת לגבי המסמכים החדשים. בית משפט קמא בחן מחדש את התיק והורה על הגשת כתבי טענות וראיות מעודכנים. בית המשפט הבהיר את ההיבטים המשפטיים והחשבונאיים של התשלומים של לוי ליורומני, ושקל את הראיות החדשות שהוגשו. פסק הדין המקורי ופסק הדין המשלים כבר קבעו את מרבית החיובים והזיכויים ללא מחלוקת, לרבות יתרת התמורה החוזית, דמי השכירות מהדיירים והוצאות המשפט. המחלוקות העיקריות נגעו לדמי השכירות של סונול, דייר במתחם תחנת הדלק. בית המשפט קיבל את חישובו של רואה החשבון בסך 19,433,214 ש"ח כדמי שכירות המגיעים ליורומני מהלוי, והפחית 5,695,187 ש"ח, הסכומים שחב יורומני לוי, ובסך הכל 13,738,027 ש"ח - סכום זהה להחלטת בית המשפט הקודמת. בית המשפט דן גם בתביעותיו של לוי להוצאות נוספות על פי חומר הראיות החדש, שהסתכמו ב-2,593,305 שקל. אלה כללו תשלומים עבור דמי שימוש לרמ"י, פינוי דייר והריסת חריגות בנייה בתחנה. לאחר בחינת התביעות, בית המשפט הורה ליורומני לשלם להיטל 1,561,499.89 שקל עבור דמי שימוש, בניכוי 150,000 שקל ששולמו על ידי סונול, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, נדרשה יורומני לשלם 300 אלף שקל כדמי פינוי לדייר, עם הפרשי הצמדה וריבית. סכומים אלה ניתנים לקיזוז כנגד חובותיו הקיימים של לוי. לוי נדרשה גם להמחות את זכויותיה בהליכים להפחתת תשלומים לרמ"י, ואת טענותיה נגד השוכר, ליורומני. בית המשפט דחה את טענותיו של לוי לתשלומים נוספים נוספים, בהם הוצאות נוספות בסך 200 אלף שקל ושווי מבנים שנהרסו. לבסוף חויב יורומני לשלם לוי 20 אלף שקל שכר טרחה.