בש"א 4011/05

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את הבקשה לפסילתו מלדון בתיק מסוים. הבקשה התבססה על שני נימוקים. ראשית, טענו המבקשים כי הוגשה תלונה נגד השופט לנציב תלונות הציבור על שופטים, דבר שיצר יריבות ועל כן חשש ממשי למשוא פנים. השופטת השיבה מנגד כי הגשת התלונה, במקרה זה, אינה מהווה עילה לפסילה, שכן תוכן התלונה אינו יכול להיחשב בסיס ראייתי אובייקטיבי לטענה כי דעתו של השופט מוטה. ההחלטה עליה מתלוננים, שנכתבה על ידי השופט, הייתה חלק רגיל מההליך השיפוטי ולא הצביעה על הטיה כלשהי כלפי המבקש. שנית, טענו המבקשים כי הממצאים והמסקנות בהחלטת השופט מיום 3.5.05 גרמו למבקש נזק חמור ועיוות דין, דבר היוצר חשש ממשי למשוא פנים. השופט דחה גם טענה זו וקבע כי ההחלטה אינה מתייחסת להליך העיקרי ולכן לא ניתן לראות בה הבעת דעה כלשהי באשר לסיכויי ההליך העיקרי. המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש להיעדר משוא פנים, ולכן בקשת הפסילה נכשלה. השופט הדגיש כי אין לו ספק ביכולתו שלו לשפוט את התיק באובייקטיביות מוחלטת וללא משוא פנים. נוכח הבקשה שלא צלחה, קבע השופט כי על המבקשים לפצות את המשיבים בגין ההוצאות שנגרמו להם במהלך הליך הבקשה.