ע"פ 3021/17

תקציר

הנאשם ערער על הרשעתו במעשה מגונה בקטינה ועל העונש שנגזר עליו. הערעור ערער על דעת הרוב של בית משפט קמא, וטען כי ההרשעה לא התבססה על החוק, וביקש להקל בעונש. ערכאת הערעור הדגישה כי היא אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות של בית משפט קמא, אלא אם קיימות נסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. בית המשפט מצא כי עדותו של המתלונן הייתה אמינה ועקבית, והסתירות עליהן הצביע הנאשם אינן מהותיות ואינן פוגעות באמינותו. גם הלך רוחו של המתלונן לאחר האירוע והתנהגותו תאמו את עדותו. בית המשפט דחה גם את בקשת הנאשם להוסיף ראיות חדשות ומצא כי התנהלותו של הנאשם לאחר האירוע לא הייתה מפלילה כפי שמצא בית משפט קמא, אך היא עדיין חשודה. זאת ועוד, דעת הרוב קבעה כי גרסת הנאשם לאירועים אינה אמינה, שכן היא כללה שקרים והצהרות כוזבות. בית המשפט דחה גם את טענת הנאשם בדבר הגדרת מעשה מגונה ואישר את קביעתו של בית משפט קמא כי הנאשם ביצע מעשה מגונה בשני המקרים. באשר לעונש ציין בית המשפט כי הוא מצוי ברף הענישה הראוי ואינו מצדיק התערבות, מה גם שהוא נקבע קרוב לרף התחתון של אזור הענישה. לפיכך נדחה הערעור, והכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא נותרו על כנם.