ב"ל 33318-01-13

תקציר

התיק סובב סביב התובע, יתום קטין שאמו נפטרה, וההורה שנותר בחיים, המכונה א'. המוסד לביטוח לאומי אישר תחילה תשלום דמי קיום לתובע לפי חוק הביטוח הלאומי. עם זאת, מאוחר יותר היא הפסיקה תשלום זה, בטענה כי הכנסתו של א', לרבות ההכנסה הזקופה מרכב חברה, חרגה מהרף המותר. התובע תבע, וערער על החלטה זו. פסק הדין של בית המשפט מצדד בחלקו בתובע ובחלקו במוסד לביטוח לאומי. היא מכירה בכך שיש להתחשב בשווי רכב החברה שמקבל א' בחישוב הכנסתו של א', שכן הוא נופל תחת ההגדרה של "קביעת הכנסה" על פי תקנות העבודה הרלוונטיות. עם זאת, בית המשפט טוען כי יש להעריך שווי זה על פי נסיבותיו הספציפיות של א' ולא להסתמך רק על תקנות שווי שימוש, הקובעות את ערכי המס. לפיכך, בית המשפט הופך את ההחלטה לשלול את קצבת המחיה ומחייב את המוסד לביטוח לאומי להעריך מחדש את הכנסתו של א', תוך התחשבות בשווי בפועל של גמלת רכב החברה. הערכה זו צריכה לאפשר ל-א' הזדמנות להציג את טיעוניהם. לאחר מכן על המוסד לקבוע אם ההכנסה, לרבות הערך המתואם של גמלת רכב החברה, עולה על ההכנסה המותרת. אם לא, יש להעניק לתובע את דמי המחיה. לכל צד יש זכות לערער על פסק הדין, ובית המשפט מוותר על הוצאות משפט במקרה זה. יש לציין כי פסק הדין מדגיש את חשיבותם של עקרונות הצדק הטבעי, ומצביע על כך שהיה מקום להעניק ל-א' זכות טיעון לפני השלילה הראשונית של דמי המחיה.