ע"פ 54/11

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שגזר עליו 3 שנות מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 30,000 ₪ למערער, שהורשע באונס, מעשה סדום וכליאת שווא, נבחן לעומק. המערער הואשם בביצוע עבירות אלה בקטין בשירותי מועדון, למרות סירוביה החוזרים ונשנים של המתלוננת. הוצגו ראיות משמעותיות, לרבות עדויות המתלוננת, חברתה, עובדת סוציאלית וחוקר משטרה, שכולן היו אמינות בעיני בית משפט קמא. המתלוננת דיווחה מיד למשטרה על התקיפה ופנתה לקבלת טיפול רפואי, תוך שהיא מראה סימני מאבק פיזי המאששים את גרסתה. המערער הודה במעשים מסוימים במהלך חקירתו במשטרה, אך מאוחר יותר חזר בו מהודאות אלה בבית המשפט. בית המשפט קבע כי סתירות בדברי המתלוננת אינן פוגעות באמינותה, שכן פרטי הליבה נותרו עקביים. בית המשפט הדגיש כי הסתירות הקלות אינן חריגות במקרים של עבירות מין, נוכח המצוקה הנפשית הכרוכה בכך. טענת המערער כי התנהגותה של המתלוננת מעידה על הסכמה נדחתה, תוך הדגשה כי מעשים מתירניים קודמים אינם מעידים על הסכמה למעשים מיניים. בית משפט קמא מצא את גרסתו של המערער בלתי אמינה, מלאת סתירות וחסרת אמינות לאור הודעותיו הראשונות במשטרה. גם ניסיונותיו של המערער לצמצם את אשמתו על ידי הצבעה על מחדלי חקירה נדחו, שכן הם לא השפיעו באופן משמעותי על התוצאה. בית המשפט לערעורים חזר והדגיש את החשיבות של כיבוד "לא" ברור כמוחלט, המשקף ציפיות חברתיות ואמות מידה משפטיות בנוגע להסכמה. הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי אושר מתוך הכרה בחומרת העבירות ובתפקידו של בית המשפט באכיפת האוטונומיה והזכויות של הפרט מפני עבירות מין.