ע"א 405/23

תקציר

במקרה דנן, דן בית המשפט המחוזי בירושלים בתביעת פיצויים של קטינה שנגרמה לה כתוצאה ממים רותחים בעת ששהתה בבית דודה. לאחר עיון בראיות ובחוות דעת מומחים, דחה בית המשפט את הטענות כנגד מספר משיבים, אך קבע כי הדוד, בעל הדירה, התרשל באספקת תנור חימום תקול. גם מבטחת הדירה, AIG ישראל, הייתה מעורבת בכיסוי חבות בגין נזקי גוף, מה שהוביל לפסיקה לפיה הדוד משלם פיצוי בסך 1,443,108 שקל, בתוספת סכום מוקפא נוסף עד להערכת קצבת הנכות. שכר טרחת עורך דין והוצאות נלוות נכללו. באופן מכריע, AIG ערערה על האחריות לכסות שכר טרחה החורג ממגבלת הפוליסה שלה, וקראה תיגר על פרשנויות חוק חוזה הביטוח. בטענה כי התחייבויות אלה אינן עולות בקנה אחד עם הוראות החוק להוצאות ואינן סבירות, חששה AIG מהשלכות על פרמיות הביטוח. בית המשפט אמנם הסכים לעכב מחצית מהחיוב בשכר טרחה והוצאות עד להגשת הערעור, אך אישר את הלגיטימיות של יתר פסק הדין, וציין כי התובעים לא יסבלו באופן משמעותי מעיכוב זה בהתחשב בפיצוי המשמעותי שכבר הובטח. הערעור מתמקד אפוא בניואנסים של החבות הביטוחית בהוצאות משפטיות, ומשקף השלכות רחבות יותר על המבוטחים והמבטחים כאחד.