עפ"ג 37225-04-11

תקציר

כך פסק דינו של בית משפט ישראלי לערעורים בתיק של תאונת דרכים קטלנית. המערער הורשע בבית משפט השלום לתעבורה באילת בשורה של עבירות, לרבות גרימת מוות ברשלנות ונהיגה רשלנית, וזוכה מאשמה אחת הקשורה לאי סטייה בנתיב הנכון. המערער ערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, אך ההתמקדות הייתה באחרון. התאונה אירעה בעת שהנאשם נהג באוטובוס קטן בכביש 12 מאילת לעובדה. בעודו מנווט בעיקול שמאלה, סטה ימינה, ואז שמאלה, ואיבד שליטה על הרכב, שהתהפך וגרם למותם של שלושה קטינים ולפציעתם של מספר קטינים נוספים, בהם הנאשם. ערכאת הערעור אישרה את פסק הדין, ולא מצאה עילה להתערב במסקנות הערכאה הנמוכה יותר. נקבע כי התביעה הצליחה להוכיח את רשלנותו של הנאשם, למעט המהירות בה נסע, שלא הוכחה כגורם לתאונה. גם טענת הנתבע כי דריכה בשולי הכביש גרמה לו לאבד שליטה נדחתה. בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחה מטעם התביעה, לפיה שולי הכביש היו באותו מפלס כמו הכביש, וכי היה על הנאשם לצפות מראש ירידה לכתף וחזרה לכביש. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הנתבע לא הציג ראיות מספיקות לסתור את החזקה כי רשלנותו גרמה לתאונה. באשר לגזר הדין הדגיש בית המשפט את הצורך בענישה מחמירה בתאונות דרכים קטלניות, הן ככבוד לחיים והן כהרתעה. בעוד נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות גילו הצעיר והתכונות החיוביות עליהן הצביעה מטרת נסיעתו, נלקחו בחשבון, ציין בית המשפט כי לשיקולים אלה משקל מופחת במקרים של עבירות נהיגה רשלנית. בית המשפט הגיע למסקנה כי העונש שהטיל בית משפט השלום, שכלל 12 חודשי מאסר על תנאי, 10 שנות פסילת רישיון ו-6 חודשי פסילה על תנאי, היה הולם ותואם מקרים קודמים, ולכן הערעור נדחה.