ת"א 8929-12-16

תקציר

התובעת, הסובלת מזה שנים מכאבי גב, עברה בבית החולים הנתבע שלושה ניתוחים לפריצת דיסק בעמוד השדרה המותני. היא תבעה את בית החולים על רשלנות רפואית, בטענה ששני הניתוחים הראשונים בוצעו בצורה לא תקינה וגרמו לה נזק נוסף. המחלוקת העיקרית הייתה האם הניתוחים בוצעו כראוי, ובפרט הראשון, שם טען העד המומחה מטעם התובעת כי היה צריך לבצע כריתה מלאה של הדיסק, שהייתה מונעת את הצורך בניתוחים השני והשלישי. בית המשפט קבע כי בית החולים לא התרשל בניתוח הראשון, שכן ההחלטה לבצע כריתת שד חלקית הייתה סבירה ועלתה בקנה אחד עם הפרקטיקה הרפואית המקובלת. הצלחת הניתוח אינה נקבעת על פי כמות הרקמה שהוסרה אלא על פי התוצאה, אשר במקרה זה הראתה שיפור משמעותי במצבו של התובע. באשר לניתוח השני, בית המשפט מצא את בית החולים רשלני בכך שהשתמש במתקן דינמי שאינו תואם את מצבו של התובע ובניגוד להתוויות ה-FDA. אי עמידתו של בית החולים בציוד המתאים לניתוח וחוסר הדחיפות בקבלתו או בהעברתו של התובע לבית חולים אחר היוו הפרה של חובת הזהירות של הנתבעת. כתוצאה מכך, ייחס בית המשפט לתובע 10% נכות רפואית שנגרמה לו כתוצאה מהניתוח השני. הנכות הנפשית שיוחסה לניתוחים, שעמדה על 15%, נפגעה גם מהניתוח השני. בית המשפט קבע כי התובעת זכאית לפיצוי גלובלי בסך 100,000 ₪ בגין הפחתת כושר השתכרות, סיוע והוצאות הקשורות לניתוח השני. בנוסף, פסק בית המשפט סך של 200,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, לרבות פגיעה באוטונומיה, שכן התובע לא עודכן על שימוש בקיבוע לא מתאים במהלך הניתוח השני. הנתבע חויב לשלם לתובע 300,000 ₪ בתוספת ריבית. עם זאת, בית המשפט לא פסק לתובעת הוצאות משפט כלשהן בשל הגזמת טענותיה ונזקיה.