ת"א 8839-05-20

תקציר

התיק סובב סביב תאונת דרכים בה היו מעורבים רוכב אופנוע ושלושה נאשמים. אין חולק כי רוכב האופנוע, שהלך לעולמו, נהרג בתאונת הדרכים האמורה. עם זאת, התובעים והנתבעים חלוקים ביניהם בשאלה מי מהצדדים ישלם את הפיצוי המוסכם בסך 790,000 ₪, בניכוי השתתפות עצמית בסך 25,000 ₪, ליורשים. הדיון נסוב סביב פרשנות המונח "שימוש" בחוק הפיצויים והאם המנוח עדיין "השתמש" באופנוע בעת התאונה. החוק מגדיר "שימוש" כנהיגה, כניסה או יציאה מהרכב, חניה ועוד. הפסיקה האחרונה נתנה פרשנות מצמצמת למונח, והגבילה את ההגדרה לפעולות שהן חלק טבעי מנסיעה ברכב. השופט בוחן את האירועים שהובילו לתאונה, שהתרחשה בתוך פרק זמן קצר. מהראיות עולה כי המנוח נראה רוכב על אופנועו, מחליק ונופל, ונפגע מרכבו של הנאשם בתוך שלוש דקות מרגע הנפילה. השופט קובע כי יש לראות במנוח משתמש באופנוע בעת הפגיעה, מאחר שטרם התייצב מחוץ לרכב. כמו כן, קיים קשר סיבתי בין השימוש באופנוע לבין התאונה, שכן נוכחותו של המנוח על הכביש, לאחר הנפילה, נבעה מהשימוש באופנוע. לפיכך, חברת הביטוח של האופנוע, ולא הנתבעים, אחראית לשלם לתובעים את הפיצוי המוסכם, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.