סע"ש 8525-03-21

תקציר

התובע, עובד לשעבר של הנתבעים, תבע שכר שלא שולם, גמול שעות נוספות ותנאים סוציאליים נוספים כגון הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פדיון חופשות, דמי חגים והוצאות נסיעה. הנתבעים הכחישו את היקף עבודתה של התובעת ואת השכר הנתבע, והתייחסו לתלושי השכר כראיה. עם זאת, השופט קבע כי תלושי השכר אינם מהווים ראיה מהימנה בשל חוסר עקביות ותנודות בשכר ובהטבות שנרשמו. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעים כי שכרה של התובעת היה נמוך מהנטען, שכן היא סותרת מסמך כתוב המאשר שכר גבוה יותר. באשר להיקף עבודתה של התובעת, קבעה השופטת כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות להפרכת טענת התובעת בדבר עבודה בשעות נוספות, מה גם שהנתבעים לא ניהלו רישומי נוכחות. לפיכך, התובע היה זכאי לגמול בגין שעות נוספות, שהוגבלו למקסימום של 15 שעות שבועיות או 60 שעות בחודש. השופט קבע את שכרו השעתי של התובע וחישב את גמול השעות הנוספות בהתאם. השופט פסק לטובת התובע בתביעתו לפיצויים בגין תלושי שכר פגומים, אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פדיון חופשות, דמי חגים, הוצאות נסיעה ושכר שלא שולם. הנתבעים חויבו לשלם סכומים אלה ביחד ולחוד, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. כמו כן נפסקו לתובע דמי השתתפות בסך 5,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין. השופט הגיע למסקנה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים מלאים משום שהתפטר בשל אי הפרשה של הנתבעים לפנסיה, דבר שהיווה הרעה מוחשית בתנאי העסקתו. לבסוף, דחתה השופטת את טענות הנתבעים בדבר עיתוי הגשת התביעה, אמינותה של התובעת ומעמדה של הנתבעת 1, ומצאה אותן חסרות שחר.