ה"פ 32832-04-13

תקציר

פסק דין זה עוסק בקביעת סדר הנושים ביחס לכל התביעות בדבר הזכות לקבלת תשלומי פיצויים מהמדינה ומעיריית דימונה לנועם בלום ולצברי חוות אורלי בע"מ. הכספים המדוברים נבעו מפסק דין של בית המשפט העליון שהורה למדינה ולעירייה לשלם לבלום ולחווה פיצויים בגין אי אספקת שפכים לחווה לצורך פעילותה. מספר גופים, בהם רשויות המדינה, עובדים וחברות פרטיות טענו כי יש להם זכות לקבל כספים אלה, כולם או חלקם, בשל חובות להם בלום והחווה. בית המשפט קבע כי בלום והחווה היו נושים משותפים של הקרנות ויש לראות בהם כמחזיקים בחלקים שווים. בית המשפט פירט את הסדר הכרונולוגי של העיקולים והמחאות הזכויות שביצעו בלום והמשק ביחס לנושים. היא הכירה בהמחאת הזכות הראשונה שנעשתה בשנת 2004 לטובת משרד עורכי הדין בלטר גוט אלוני ושות' עד מחצית מהחוב המגיע להם, וכן בהמחאת הזכות שביצע בלום בשנת 2007 לטובת בנק דיסקונט עד לגובה השעבוד הצף שנוצר בשנת 1995. יתרת חלקו של בלום בכספים תחולק לפי סדר העיקולים שהוטלו על נכסיו, כאשר העיקולים הישנים ביותר יקבלו עדיפות. באשר לחלקה של החווה בכספים, בית המשפט הכיר בשעבוד הצף לטובת בנק דיסקונט שהוקם בשנת 2014, והורה כי הכספים יחולקו על ידי כונס הנכסים שמונה לנכסי החווה. בית המשפט הורה כי הכספים יחולקו בהתאם להנחיות המפורטות בפסק הדין בדבר סדר הקדימות, כאשר העיקולים הישנים ביותר והמחאות הזכות יקבלו עדיפות. לבסוף, קבע בית המשפט כי כל נושה יישא בהוצאותיו, בהתחשב באופי ההליך.