ע"פ 44359-07-17

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי שהרשיעה את המערער בעבירה על החוק למניעת זיהום הים בנפט, תשל"ב-1972. המערער נמצא רב-חובל של כלי שיט שממנו נשאב נפט לים וגרם לזיהום, והוא הורשע ונקנס בהתאם. המערערת טענה כי עובד אחר היה הקברניט והאחראי על השאיבה, וכי הוא רק מילא אחר הוראות העובד. בית המשפט בחן ביסודיות את חומר הראיות ומצא כי המערער אכן היה רב החובל, הן בתואר והן בפועל. מעדויות העדים, שהיו עקביות ומהימנות, עולה כי המערער היה אחראי על כלי השיט וצוותו, דיווח על תקלות, נתן הנחיות והחליט להזרים את המים לים למרות שהיה מודע לאיסור. בית המשפט מצא את עדותו של המערער כמתחמקת ולא משכנעת. זאת ועוד, הגדרת "רב-חובל" בחוקים רלוונטיים אחרים תומכת במסקנה כי המערער היה רב-חובל מבחינה תפקודית, וטענתו כי לא היה רב-חובל לא הוכחה. בקשת המערער להגיש ראיות נוספות בערעור נדחתה, שכן ניתן היה להציג את המסמכים בבית המשפט המחוזי ולא שינו באופן מהותי את הממצאים. גם העובדה שיומן כלי השיט הרשמי לא הוגש לא הספיקה כדי לשנות את פסק הדין, מה גם שהיו ראיות רבות אחרות באשר לתפקידו של המערער כרב-החובל. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה כי האחריות מוטלת אך ורק על מעסיקו של המערער, שגם הוא הואשם והורשע בנפרד. הערעור, בהיותו ניסיון לערער על קביעות עובדתיות ומהימנות, נדחה פה אחד, והחלטת בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער ולהטיל עליו קנס התקבלה.