בג"צ 59/88

תקציר

בפסק דין של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ ב-12 בפברואר 1989, נדון בעתירה שטענה כי משרדים מסוימים מחלקים את כספי תקציב המדינה ללא הסמכה חוקית מפורשת או קריטריונים ברורים, ובכך פועלים בניגוד להנחיות פנימיות. העצומה כוונה באופן ספציפי לשישה שרים וכמה ארגוני נוער. בית המשפט הגיע למסקנה כי מאחר שהחלה שנת תקציב חדשה, אין טעם להתייחס לסוגיות העבר. היא הדגישה כי כספי תקציב המדינה הם נכסי ציבור, ועל רשויות השלטון, כנאמנים, להקצותם על בסיס עקרונות של סבירות, שוויון ושיקולים ענייניים. פסק הדין חיזק את הצורך בקריטריונים שקופים ובמנגנוני בקרה שיבטיחו שהכספים יחולקו באמת על פי האינטרסים של המדינה, ולא על פי רצונות הפרט. בא כוח העותרת ורשויות המדינה הסכימו על עקרונות מנחים אלה להקצאת כספים עתידית. למרות הפרות אפשריות בעבר, בית המשפט ציין כי פעולות מתקנות יינקטו במידת הצורך על פי עילות משפטיות. עם זאת, מאחר שהעתירה נגעה לאירועי העבר, נמנע בית המשפט מלהכריע בהקצאות קודמות ספציפיות, וכתוצאה מכך נדחתה העתירה ללא צו הוצאות. השופטים חלימה וגולדברג הסכימו עם החלטתו של השופט ברק.