עמ"נ 52066-09-12

תקציר

פסק הדין מתבסס על מקרה שהגיש אדם הטוען כי היה "אסיר ציון", ומבקש להיות מוכר ככזה על ידי הרשות. הטענה מתבססת על שתי חלופות: הראשונה, שהפרט היה כלוא או הוחזק במעצר לפחות שישה חודשים, והשנייה, שהוא היה ב"גלות". פסק הדין מבטל את החלופה הראשונה, ואינו מוצא כל ראיה לכך שאותו אדם נעצר או נכלא לתקופה הנדרשת. החלטת הרשות והחלטת ועדת הערר נתמכות שתיהן בסוגיה זו. עם זאת, פסק הדין מקבל את הערעור בדבר החלופה השנייה של "גלות". טענת הגלות לא נדונה די הצורך בהליכים קודמים, והיחיד, שאינו מיוצג, נתקל בקשיים בהצגת טענותיו. למרות שהראיות מצביעות על כך שהאדם נמלט כדי להימנע מחקירה ואין הוכחה לצו גלות אישי, השופט סבור שעל הרשות לשקול מחדש את העניין ולקבל החלטה חדשה. לפיכך, הערעור מתקבל באופן חלקי, והתיק מוחזר לרשות לדיון נוסף בטענת הגלות ולהכרעה סופית. לא ייפסקו הוצאות, וכל ערבות שהופקדה תוחזר ליחיד. פסק דין זה יועבר לבאי כוח הצדדים.