ערר 8053-02-18

תקציר

הערר מתייחס לבקשת המערער לפטור מהיטל השבחה לפי סעיף 19(ג) לחוק התכנון והבניה, בעקבות מימוש היתר בניה על חלקת קרקע שבה הוא מחזיק זכויות, לרבות אישור הקלות. הוועדה המקומית לא השיבה לבקשת הפטור של המערערת, וגם השמאי המכריע שמונה לבקשת הנאמן המנהל את הנכס, לא עסק בסוגיה זו. השמאי המכריע קבע כי המערער אינו זכאי לפטור משום שההקלות לא התייחסו לדירתו ומשום שבמצב הקודם היו לו זכויות בדירה ששטחה עולה על 140 מ"ר. ועדת הערר קבעה כי היה על הוועדה המקומית לבחון את זכאותו של המערער לפטור, אלא הפנתה את המערער לשמאי המכריע, שלא היה מוסמך להכריע בסוגיית הפטור. עוד מצאה הוועדה כי שגה השמאי המכריע בהחלטתו, הן משום שדן בפטור ביחס להקלות, והן משום שבחן את זכויות המערער במצב שקדם להקלות, ולא לפני אישור התכנית שבגינה חויב ההיטל. ועדת הערר קיבלה את הערר, וקבעה כי המערערת זכאית לפטור בגין דירת מגורים אחת ששטחה אינו עולה על 140 מ"ר בגין התכנית שבגינה נגבה ההיטל (תכנית 1437ג), והיא חייבת בתשלום היטל בגין שטח הדירה העולה על 140 מ"ר ו/או בגין שטחי דירה נוספים. הוועדה הורתה לוועדה המקומית לשאת בהוצאותיו של המערער.