ת"פ 40188/04

תקציר

פסק הדין של השופט מתבסס בעיקר על זיהוי הקורבן את הנאשם כמבצע. עניינה של התביעה נשען כולו על זיהוי זה, שכן אין ראיות ישירות אחרות הקושרות את הנאשם לביצוע העבירות. זיהוי זה, על אף שהוא מטופל בזהירות בשל שיטתו ונסיבותיו, נחשב אמין על סמך עדותו של הקורבן וראיות מחזקות. השופט מכיר בבעייתיות בתהליך הזיהוי, אך מקבל אותו כאמצעי תקף לזיהוי הנאשם. הראיות המחזקות כוללות את סמיכות מקום מגוריו של הנאשם לזירת הפשע, את הקשר שלו לבית החולים באמצעות גיסו, ואת אופיו המפוקפק של האליבי שלו, שנמצא לא עקבי ולא מאומת. לזיהוי בבית המשפט ניתן משקל מועט, אך העובדה שהנאשם לא שיתף פעולה באופן מלא עם החקירה נחשבת חשודה. עוד מציינת השופטת כי היעדר ראיות פיזיות הקושרות את הנאשם לביצוע העבירות אינו מעיד על חפותו, במיוחד נוכח אופי העבירות והחיפוש שנערך. השופט מגיע למסקנה כי די בזיהויו של הנאשם כמבצע התקיפה כדי ללמד על אחריותו לגניבה ולאישומים נוספים. קווי ההגנה, שהתמקדו בהפרכת הזיהוי, אינם משכנעים. על סמך זה השופט מוצא את הנאשם אשם בגניבה, כניסה בנסיבות מחמירות, פריצה בנשק וחבלה בכוונה. פסק דין זה ניתן בנוכחות שני הצדדים ומיום 22/05/2005.