רע"א 8823-03-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור על פסק בוררות. המבקשת טענה כי יש לבטל את פסק הבורר השני משום שהוא סותר את סעיף 5.1 להסכם הבוררות, אשר העניק לכאורה זכות ערעור על פסק הבורר הראשון. עם זאת, בית המשפט מצא כי סעיף 5.1 אינו כה חד משמעי וכי לבורר השני אין סמכות לדון בערעור על פסק הבוררות הראשון. מאחר שפרשנות הסעיף הייתה ספציפית לעניינם של הצדדים ולא עוררה שאלה משפטית רחבה יותר, לא ראה בית המשפט עילה להתערב. החלטה זו, המעוגנת באינטרסים הפרטיים של הצדדים, עולה בקנה אחד עם ההיקף המצומצם של התערבות המערערים בענייני בוררות. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענות המבקש בדבר סמכותו של הרשם לשמש כבורר ובדבר סמכותם של עוזרי רשמים למנות בוררים בסכסוכים פרטיים, שכן אלה לא היו מרכזיים במקרה הנדון. לבסוף, בית המשפט לא ראה צורך לפתוח מחדש את התיק כדי לתת למבקש הזדמנות נוספת להציג טיעונים נגד פסק הבורר הראשון, מה גם שלמבקש כבר ניתנה הזדמנות לעשות כן. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והוטל על המבקש לכסות את הוצאות המשיב.