ת"פ 30737-09-10

תקציר

האישום הרביעי נגד הנאשם, פרשת מהדרין, הוא החמור והמורכב ביותר מבין כל סעיפי האישום. הנתבע ורוני יזמו עסקה לרכישת מקרקעין בבעלות חברת מהדרין בע"מ. הנתבעת נטלה חלק מהותי ומתמשך במו"מ במהדרין, במטרה לפצל את העסקה לשתי עסקאות משנה ולהוזיל את מחיר המכירה של השטח הקטן על חשבון השטח הגדול. הנאשם אף איים על אדם בשם עבד אל-חי, שפלש לשטח הקטן, כי מעשיו מפריעים לנאשם לממש את זכויותיו בקרקע. למרות שבמקור היה זה עבד נאצר שיצר את הקשר בין אבו שפיק למהדרין, בשלב מסוים קישר הנאשם את אבו שפיק לעסקה ועודד את רכישת השטח הגדול. הנאשם גם הכניס לעסקה את גיסו פואד קאסם והבטיח את רכישתו של השטח הקטן, למרות התוכנית המקורית של חברי הקבוצה לחלק אותו ביניהם. בכתב האישום נטען כי הנאשם דרש וקיבל מרוני 10,000 שקלים מתוך הכסף ששילם לו פואד, אך הדבר לא הוכח מאחר והראיה היחידה מגיעה מעדותו של רוני בלבד. ההגנה טענה כי השטח הקטן אינו נדל"ן אטרקטיבי, אך בית המשפט קיבל את עדותו של בינשטוק והסביר כי הסיכויים להפשרת השטח הקטן גבוהים יותר בשל מיקומו האטרקטיבי. הפרשה נוגעת גם לחלוקת כספים מעסקת אבו שפיק. הוכח כי התקיימו דיונים על האפשרות לשלם את שכר טרחתו של רוני בקרקעות. עם זאת, בית המשפט לא יכול היה לקבוע מהן הסיבות לכישלון עסקת פאוזי העיראקית או האם רוני העביר 5,000 שקל מכספי הפיקדון לנאשם ולראסם, בשל היעדר ראיות תומכות. בסך הכל, האישום הרביעי מכיל ראיות מספיקות כדי להרשיע את הנאשם בשוחד והפרת אמונים, למעט הטענה כי דרש וקיבל מרוני 10,000 שקל.