ע"א 2392/19

תקציר

פסק הדין עוסק באיחוד תביעות שהוגשו על ידי תובעים שונים להליך משפטי אחד לפי תקנה 21, המאפשרת איחוד כזה אם קיים קשר בין הנסיבות העובדתיות לבין לפחות שאלה משפטית או עובדתית משותפת אחת בין תביעות. מדובר באחד עשר אירועים סביב היעלמותם של ילדי תימן בראשית עלייתם וקליטתם בארץ, עניין בעל משמעות היסטורית עמוקה. בית המשפט מדגיש כי התביעות חולקות שאלות עובדתיות ומשפטיות, מה שהופך הליך אחיד ליעיל ומועיל. איחוד זה נתפס כמעשי נוכח הפוטנציאל להחלטות סותרות והעלות המשמעותית של הליכים נפרדים עבור האנשים המעורבים, שרבים מהם קשישים. ממצאי ועדת קדמי תומכים בתפיסה כי מקרים אלה הם חלק מנרטיב עובדתי אחד, המצדיק דיון משולב. בית המשפט מעודד דיונים בפשרה בשל חשיבותה הציבורית של הנושא וממליץ לתעדף את עדויות ההורים המזדקנים הן בשל ערכן הראייתי והן בשל משמעותן ההיסטורית. הערעור מתקבל, הופך את החלטת בית המשפט המחוזי, והמדינה פוסקת למערערים הוצאות. החלטה זו מדגישה את אופיו המאוחד של האבל העומד בפני המשפחות ואת הצורך בגישה משפטית מגובשת למצב היסטורי מורכב וכואב זה.