ע"פ 600/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטה להסגיר אדם לארה"ב. המערער טען, כי יש לאפשר לו לחקור בחקירה נגדית את העדים שעדויותיהם עמדו בבסיס בקשת ההסגרה, זכות יסוד המוקנית לנאשמים בהליך הפלילי. לטענתם, זכות זו משתמעת מתקנות ההסגרה והיעדרה יפגע בזכויותיהם הבסיסיות. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור והסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי. הודגש כי מטרתו של הליך הסגרה אינה לקבוע אשמה אלא להעריך האם קיימות ראיות מספיקות המצדיקות משפט. התקנות שצוינו על ידי המערערת נמצאו בלתי רלוונטיות או שאינן קשורות לתביעתם. אופיים של הליכי הסגרה, המתמקדים בבחינת הראיות ללא הערכת מהימנות או משקל, מביא לכך שאין צורך בחקירה נגדית של עדים. בית המשפט הדגיש כי תפקידה של הרשות השופטת בתיקי הסגרה מוגבל להערכה האם חומרי התביעה מצדיקים הליכים משפטיים נוספים, והדבר אינו כולל בחינה מעמיקה של מהימנות הראיות או היקפן. השופט קדמי, יחד עם השופטים לוין וא', קבע אפוא כי יש לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשר את הסגרתו של המערער תוך שהוא דוחה את בקשתם לחקירה נגדית של עדים.