ע"פ 2557/13

תקציר

נראה כי גזר הדין המדובר קשור לתיק פלילי, בו נגזרו על הנאשמים 18 חודשי מאסר בגין חלקם בעבירת שוד. הנאשמים הגישו בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינם, עד להגשת ערעור על חומרת העונש. בית המשפט, בבואו לשקול את הבקשה, לקח בחשבון גורמים שונים, לרבות היעדר עברו הפלילי של הנאשם, התנהגותו במהלך המשפט, נסיבותיו האישיות וסיכויי ההצלחה בערעורו. אף שנסיבות אלה הוכרו על ידי השופט, הן לא נחשבו עילה מספקת כדי להצדיק את דחיית עונש המאסר. זאת, משום שהערעור מופנה אך ורק לחומרת העונש, ומקרים כאלה מתעכבים רק בנסיבות חריגות. עוד ציינה השופטת כי העונש שהוטל תואם את מדיניות הענישה המקובלת ואינו חורג באופן משמעותי מהעונשים שניתנו במקרים דומים. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין נדחתה, והנאשם חויב להתחיל לרצות את עונשו במועד שנקבע על ידי הערכאה הנמוכה יותר. השופט גם הורה למזכירות להתחשב בתקופת המאסר בעת קביעת הדיון בערעור.