ת"פ 50854-06-22

תקציר

הנאשמת, עפיה, הואשמה בהפרעה לשוטר במילוי תפקידה ובשימוש בכוח או באיומים כדי למנוע את מעצרה. האירוע התרחש כאשר השוטר התקרב לעפיה במרחב ציבורי בתל אביב, שם נכחה מבלי לעטות מסכת פנים, שהייתה חובה באותה עת בשל מגבלות הקורונה. השוטר ביקש מעפיה להזדהות, אך היא סירבה וניסתה לעזוב את המקום. לאחר מכן החליט השוטר לעכב אותה ולעצור אותה. במהלך המעצר התנגד עפיה וגרם לשוטר פציעות קלות. בית המשפט זיכה את עפיה מכל אשמה. נפסק כי דרישת השוטר לזיהויה של עפיה מהווה מעצר, ומשמעות הדבר היא שעפיה זכאית לדעת את סיבת מעצרה ולהתנגד לה שכן מדובר בפגיעה בזכויותיה הבסיסיות, לרבות חופש התנועה והכבוד. השוטר לא יידע את עפיה על סיבת מעצרה או על עיכובה, דבר שפגע בחוקיות ההליך כולו. בית המשפט מצא כי התנגדותה של עפיה נבעה מהמעצר הבלתי חוקי ולכן הייתה מוצדקת. יתר על כן, הפגמים בתהליך המעצר גרמו לכך שגם המעצר שלאחר מכן היה בלתי חוקי. השופט הגיע למסקנה כי מעשיה של עפיה היו סבירים ומידתיים, ומאחר שהשוטרת לא ביצעה את תפקידה כדין, לא ניתן להרשיע את עפיה בהפרעה לתפקידה או בהפרעה למעצרה. השופט הדגיש כי על המשטרה להקפיד על החוק, במיוחד בעתות חירום, ולשמור על זכויות הפרט. גם הימנעותה של עפיה מלהעיד להגנתה הוזכרה, כאשר השופט קבע כי לא ניתן לקיימה נגדה, שכן המחלוקת לא הייתה על ראיות עובדתיות אלא על קביעות משפטיות לגבי הצדקת פעולות המשטרה. לפיכך הוחלט על זיכוי מכל האישומים נגד עפיה.