מ"ח 4990/14

תקציר

העותרת ביקשה משפט חוזר על בסיס ראיות חדשות וחשש ממשי כי נגרם עיוות דין עקב הרשעתה ברצח. העילה הראשונה, לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, מתייחסת לעובדות או לראיות שיש בהן כדי לשנות את תוצאת המשפט לטובתה. העותרת הציגה הערכה פסיכיאטרית ממנה הצביעה על כך שהייתה במצב נפשי קיצוני בעת ביצוע העבירה עקב פוסט טראומה ודיכאון לאחר לידה כתוצאה מההתעללות שעברה מידי המנוחה. עם זאת, השופט מצא כי ראיות אלה אינן צפויות לשנות את ההרשעה או גזר הדין ואין להן משקל ספציפי מספיק כדי להצדיק משפט חוזר. העילה השנייה, המפורטת בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, נוגעת לחשש ממשי שלא נעשה צדק. השופט הכיר בנסיבות חייה הקשות של העותרת ובהתעללות שעברה, אך הדגיש כי נטילת חיי אדם חייבת לגרור עונש משמעותי. קדושת החיים היא ערך חוקתי, ועונש מאסר העולם המחייב על רצח מבטא את תפיסתה המושרשת של החברה את חומרת הפשעים. השופט הגיע למסקנה כי אין חשש ממשי לעיוות דין, בהתחשב בנסיבות המורכבות של המקרה. לפיכך, הבקשה למשפט חוזר נדחתה. החלטה זו אינה מונעת מהעותר לבקש חנינה או סעד אחר.